|
|
מייד לאחר סיפור יציאת ריב " ז ופרשת הצלת ר' צדוק , מגיע המדרש לתיאור כיבוש העיר . אספסיינוס מחלק את ארבע החומות של ירושלים בין ארבעת הדוכסים שמסייעים בידיו . פנגר , שבחלקו נפל הכותל המערבי , לא מחריב אותו הואיל " וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם . למה ? ששכינה במערב . " אספסיינוס קורא לו לבירור , ופנגר מסביר לו שהחליט להותיר על כנה חלק מהחומה כמזכרת נצח לגודלו של הבית שנחרב , כדי שיידעו גם הדורות הבאים מה רב כוחו של השלטון . ההסבר אמנם מוצא חן בעיני אספסיינוס , אך הוא אינו מוותר על הענשתו של פנגר בגין הפרת פקודה . הוא מצווה עליו להפיל את עצמו מהגג , ופנגר נאלץ להתאבד בדרך זו . כמה מהנושאים הקשורים לחלק זה של סיפור החורבן כבר נידונו לעיל ( בפרק ה . ( כאן נוסיף עוד דברים מספר על הקשר שבין תיאור כיבוש העיר במדרש לבין הגרסה הקדומה יותר , שנידונה לעיל . המסקנה הבולטת הראשונה , העולה מהשוואת שני התיאורים , היא שאין כל זיקה ביניהם . המדרש מתעלם מהנושאים שעמדו במרכז המסורת התגאית - בעיות התיארוך של החורבן ומעורבותו של משמר יהויריב - ומציע תיאור עצמאי ושונה . התיאור שבמדרש רצוף ומסודר למדי , בעל או...
To the book |
|
|