פרק ז / הבקעת העיר ושריפת המקדש

עם סיומה של המסורת על טיטוס הרשע והאפילוג שלה על אונקלוס אחיינו , מסתיים תיאור מלחמת החורבן בסוגיה הבבלית בהכרזתו של ר' אלעזר בן פרת : " תניא , אמר רבי אלעזר : בא וראה כמה גדולה כחה של בושה , שהרי סייע הקב " ה את בר קמצא והחריב ביתו ושרף את היכלו . " להכרזתו של ר' אלעזר תפקיד כפול : ראשית , היא מסיימת את סיפורו של טיטוס באופן שלקורא ברור שטיטוס לא רק חילל את המקדש , אלא גם שרף אותו ( בהיותו לאמיתו של דבר שליח האל , ( אף על פי שהשריפה לא תוארה כלל לפני כן . שנית , היא סוגרת את הפרק הראשק בטרילוגיית המרידות והחורבנות - את הפרק על המרד הגדול - ובתוך כך היא מתקשרת שוב לתחילתו - לסיפור בר קמצא וללקחיו החברתיים והמוסריים . דברי ר' אלעזר קושרים את כל חלקי הסיפור ליחידה ספרותית אחת גדורה וברורה . מכאן יפנה המספר הבבלי לתיאור חורבן " טור מלכא , " ולבסוף לתיאור חורק ביתר ' . המסורת הבבלית מדלגת אפוא הן על פרשת כיבושה של העיר והן על החרבת בית המקדש , ומתמקדת במעשיו של טיטוס שהתרחשו בץ שני האירועים הללו . עם זאת , הערת הסיום ומהלך הסיפור כולו אינם מותירים ספק בלב הקורא ; ברור לו שהעיר נכבשה והמקדש...  To the book