פרק שמיני הגויים - גנות ושבח

בכל התקופה של ספרות חז"ל , כברוב תקופות תולדות עם ישראל , עמד עם ישראל בעימות עם הגויים והוא היה צריך לקבוע את עמדתו הרוחנית כלפיהם . אין זה מפליא שהאגדה מלאה במאות סיפורים המתארים התנגשויות , פולמוסים והתעצמויות בין גויים ליהודים . סיפורים כאלה עוסקים כמובן בעיקר בנושאים הקלסיים הממקדים את הניגודים שבין עם ישראל לאויביו , כגון אמונה בעבודה זרה לעומת אמונה באלוהי ישראל , שלטון הגויים בישראל ובארץ ישראל , מצוות התורה ולעג הגויים להן . אנו נבחר כאן דוקא בנושא שאינו שייך במובהק לפולמוס שבין יהודים לגויים וננסה לראות כיצד פיתחו בו מספרי האגדה את דמות הגויים . אהבת עושר היא תכונה אנושית כללית ונצחית . הנביאים אמרו בתוכחותיהם לעמים ולישראל "ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו" ( ישע' ב : ז , ( "בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה = ) לאוצר ) כבוד מכל כלי חמדה" ( נחום ב : י ) ומן הכבוד של הכסף והזהב יישארו "בוקה ומבוקה ומבולקה" ( שם י"א . ( מאידך מספרים במקרא על עושרם של אברהם ושלמה ואיוב כי לא כל העושר הוא תוצאה של רדיפתו , והוא נחשב , לעתים , כשכר לצדיקים , מבני ישראל או מאומות העולם . נוש...  To the book