פרק ט כלוב ברזל?

דנתי באריכות בראשונה מבין שלוש המועקות של המודרניות שהתוויתי בפרק הראשון . לא עומד לרשותי זמן רב לדון בשתיים האחרות , אולם תקוותי היא שהדיון הארוך באינדיבידואליזם של ההגשמה העצמית יציב קווים של עמדה כללית כלפי המודרניות , קווים שאפשר אולי להרחיב אותם גם לתחומים אחרים של מועקות . בפרק זה אנסה לציין בקצרה במה יהיו כרוכים הדברים ביחס לשליטתה המאוימת של התבונה האינסטרומנטלית . ביחס לאותנטיות , הצעתי לדחות את שתי העמדות , הפשוטה והקיצונית , זו של החסידים וזו של המתנגדים , בהתאמה ; גינוי מכל וכל של האתיקה של הגשמה עצמית הוא טעות תהומית , וכך גם אישור פשוט ומקיף של צורותיה העכשוויות . טענתי שיש מתח בין האידיאלים המוסריים היסודיים ובין הדרך שבה הם משתקפים בחייהם של בני אדם , ומשמעות הדבר היא שפסימיזם תרבותי שיטתי הוא מוטעה באותה מידה כמו אופטימיזם תרבותי כוללני . אנו עומדים בעצם בפני מאבק מתמשך למימושן של צורות נעלות ומלאות יותר של אותנטיות אל מול התנגדותן של צורות האותנטיות השטוחות והרדודות יותר . דבר דומה נכון גם ביחס לתבונה האינסטרומנטלית , תחום העניין העיקרי השני שלי . גם בעניין זה יש עמדו...  To the book