פרק ד אופקים בלתי נמנעים

זוהי התוויה חפוזה מאוד של מקורות האותנטיות , ויהא עליי להשלים את פרטיה מאוחר יותר . לעת עתה די שנבחן במה כרוך דיון מושכל בנושא . אם כן , אבחן את הטענה השנויה במחלוקת השנייה שהעלתי בסוף פרק ב . האם ניתן להעלות טיעונים מנומקים באוזני אנשים השקועים בתרבות האותנטיות בת-זמננו ? הנוכל לומר דברי טעם לאנשים השקועים בתפיסה של רלטיביזם רך , או מעוררים את הרושם כי אינם נאמנים לשום דבר שהוא נעלה יותר מהתפתחותם שלהם – למשל אלה המעוררים את הרושם כאילו הם מוכנים לוותר על אהבה , ילדים וסולידריות דמוקרטית , לטובת קידום כלשהו בקריירה ? ובכן , כיצד מנהלים דיון כזה ? דיון מושכל בעניינים מוסריים הוא תמיד דיון עם מישהו . יש לך בן-שיח , ואתה פותח ודן בעמדתו הנוכחית , או בהבדלים הקיימים למעשה ביניכם ; אינך מנסה לבנות טיעון מן היסוד כאילו דיברת עם מישהו שאינו מכיר בשום דרישה מוסרית שהיא . מי שאינו מקבל עליו שום דרישה מוסרית אינו מאפשר ויכוח על טוב ורע בדיוק כפי שמי שמסרב לקבל את עולם התפיסות סביבנו אינו מאפשר ויכוח על עניינים אמפיריים . אולם אנו מתארים לעצמנו דיון עם בני תרבות האותנטיות בתזמננו , כלומר , אנשים...  To the book