פרקטיקה תרבותית בין־טקסטואלית

ולבסוף : מהו סוג הסקרנות המוליך אותנו לחזור ולבדוק את עקבות הסיפורים הקדומים בתוך סיפור ההווה שלנו ? גיסי שריג , למשל , נוקטת בדימוי של "תל ארכיאולוגי" ( שריג , . ( 2000 כל סיפור ( או כל גוף ידע ) הוא מעין גלגול מטמורפוזי של קודמו , וחיפושו של הפרשן דומה לזה של הארכיאולוג הבלש , שמנסה לאתר את שורשיו של הרעיון או התופעה העכשווית בגלגוליה הקודמים . מנקודת הזמן של " כאן ועכשיו" ביקשתי אפוא לעקוב אחר גלגוליו של סיפור , שהוא מבחינות רבות הסיפור הקולקטיבי של כולנו . העיון המחקרי סיפק לי מפתחות גנטיים שבאמצעותם ביקשתי לפענח את משמעותו הכוללת של הדפוס , מתוך תקווה שהבנה זו תוכל לסייע בידי להבין טוב יותר גם את ההווה . הדיון בספר הציע לקורא פרויקט כפול , פואטי ותוכני . הפרויקט הפואטי התמקד בהדגמת הדינמיקה הביךטקסטואלית בתרבות ישראל ; הפרויקט התוכני רעיוני התייחס להבניית המשמעות שנושא עמו "הסיפור הגדול , " כלומר המטה טקסט שמחבר בין כל הסיפורים . מסקנה אחת היא כמעט מובנת מאליה : הסיפור החוזר על מרכיביו מבוסס על סטרוקטורת יסוד טראנס אינדיבידואלית , שחוצה גבולות של זמן ומקום . אין זה סיפור אישי שמתא...  To the book