המקום השני שמקבל העצמה איקונית הוא הגן של בית החולים למצורעים ע"ש הנסן בירושלים . בחיפושיהם אחר מקום ראוי להתאבדות משותפת מגיעים השניים במקרה אל גן עלום המסתתר מעבר לחומות גבוהות . בית החולים עזוב . הבניין כבר מזמן אינו משמש בתפקידו , שהרי מחלת הצרעת כמעט נעלמה מן העולם . אבל , הגן הענק מטופל , כנראה , על ידי גנן בלתי נראה ; שיחי הוורדים המסודרים בערוגות - וורדים אדומים ולבנים - נגזמים כסדר וערוגות הפרחים מושקות . הגן המבודד , ששורר בו שקט כמעט אלמותי , "הגן המכושף , " כפי שמכנים אותו צמד האוהבים , הופך עבורם למקלט מועדף "קומבינציה פראית של גן עדן ועיר מקלט . " במרכז הגן , בערוגה של חבצלות לבנות עומדת בבדידותה חבצלת אחת שחורה : "העלים השחורים התפרצו , נעצרו וקפאו . כן , זה מה שהיא היתה : צורה מוזרה , קפואה , של התפרצות . וכשקפאה , התחילו הייסורים של ההתאפקות . כן , הייסורים האמיתיים התחילו אחרי ההתפרצות . העלים שלה התנוצצו כמו בזלת רטובה , בכל רגע חשבתי , בכל רגע היא יכולה להתפרץ מחדש" ( שם , . ( 105 כאן , בגן המכושף , יכולה סמדר סוף סוף להירדם , אחר שבוע ללא שינה , שבוע בו בשלה וגמלה ...
To the book