הכפר הישן

הכפר הישן עולה ומתממש רק בדמיון . הזיכרונות על הכפר אינם אצורים בנפשו של עומר באופן אותנטי , שכן הוא נולד רק לאחר הגירוש : מן הכפר הישן גלה עוד לפני הולדתו , עם משפחתו , עם השכנים , כולם ביחד עזבו את הבתים הישנים , עזבו אותם מאדימים על צלע ההר , עזבו את עצי הזיתים והתאנים , את שביל החמורים המטפס אל העיר ירושלים , עזבו את רהיטי העץ הכבדים , המלוטפים בידי כלות צעירות , מזדקנות , מתות , באצבעות של ילדים קופצות כחתולים , בידי זקנים נפרשות כשתי כנפיים שחורות אל מכה ; וכל אותם המגעים , כל אותם הריחות , שמתקבצים לכדי נוחות משפחתית שבעת ימים . בשעת ערביים אחת , שנים לפני שנולד הוא , עזבו את כל זה מכוסה בקרני שמש מאדימות , הולך ושוקע עם גלגל השמש , הולך ומתרחק מערבה ( שם , 12 . ( 13 במשך השנים עלה סבך הפרא , המורכב משיחי צבר ענקיים , וכמעט כיסה את הכפר הישן . מזה ארבעים שנה המקום דומם . בתי האבן מפוזרים בין הצמחים כמו "כבשים תועות . " הכפר הישן נבנה באופן מיוחד . בניגוד לכפרים ערביים אחרים אין המסגד מתנוסס במקום גבוה ובתי הכפר אינם שואפים אל ראש ההר . מעיין קדוש שפרץ מן האדמה בשנת בצורת קשה ל...  To the book