סמדר שנולדה , כאמור , "בגלות המעליבה" של תל אביב , מתגעגעת דווקא לשירתה של אום כולתום : לחשוב בלשון אחרת , נשית כבדה ומשכרת , התחלתי לחשוב בלשונה של אום כולתום . אתה נעשית החיים שלי , השחר שלי , לא התביישתי עוד להשתמש במונחים ציוריים . לראשונה בחיי נצבעתי באור של כוכב . והארץ , האנשים , שהתביישתי בהם כל חיי , התנוצצו אף הם בברק חדש . לא שנאתי עוד את מקומי . לחשתי לאהובי : בוא כבר , נספיק את מה שהפסדנו ( שם , . ( 39 ועומר , שנולד במקום שאין בו ים , מבקש להגיע אל הים חסר הגבולות . הוא מדבר על הים , על תנועת הכוכבים , על דגים , על סרטנים , אבל גם על "בתולות ים , מפלצות , אלי מים ששערם ירוק כמו אצות . ושמות של גיבורים עתיקים : אודיסיאוס , מאגלן , ואסקו דה גמה , קפיטן קוק . ועוד על כל מיני עלילות על ספינות מנופצות , אוצרות טבועים , קופסאות זהב שנלכדו בתוך יער אלמוגים . או בתוך בטן של לווייתן" ( שם , . ( 127 " אני זוכרת , " אומרת סמדר , "שחשבתי איך זה קרה שאני , שגדלתי על יד הים , לא אהבתי אותו בכלל והוא אוהב אותו כל כך" ( שם , שם . ( זוג הנאהבים פוגש זה את זה ( ולהפך ) במחוזות הדמיון הסוריא...
To the book