הסוריאליסטי הופך לריאליסטי

כירון אחר של מחשבה , הכרוך גם הוא במישמוע התבנית הביך טקסטואלית , מחזיר אותי לעיון מחודש בדבריו של פרויד על " המאיים . " פרויד מדבר על עיקרון אותו הוא מכנה , בהשראת אחד ממטופליו , "כל יכולתן ( אומניפוטנטיות ) של המחשבות : " לעתים קרובות ובנקל יראה לנו דבר כמאויים , כשמטשטש הגבול שבין ההזיה והממשות ; כשדבר שהיה בינינו עד עתה דמיוני , ניצב לפנינו בממשות ; כשהסמל נוטל לו את מלוא הישגיו ומשמעותו של הדבר שהוא בא לסמלו ( פרויד , , 1919 בעברית : , 24 , 1968 ההדגשה שלי , ש"ק . ( פרויד מדבר בהקשר זה על מצבים נוירוטיים שמשמרים בנפשו של האדם יסודות אנימטיים נרקיסיסטיים , שיירים ועקבות מתחנות קודמות בהתפתחות הנפשית . יסודות פרימיטיביים אלו , חוזרים ועולים אצל האדם הנרקיסיסטי ברגעי משבר , ומטילים את חרדותיו על המציאות החיצונית . באמצעות המנגנון הכל יכול של המחשבות , " מגוננת" הנוירוזה על האדם מפני התמודדות עם המציאות כהווייתה , מפני שהיא משכנעת את המטופל שחוויותיו הדמיוניות מוצקות יותר מן העובדות הממשיות . אבל מה קורה כאשר הממשות עצמה הופכת את הסמל הדמיוני - גרמניה כאשה קניבלית , האוכלת בשר אדם - ל...  To the book