הבית המדומה

בעקבות הסברו של פרויד יצאתי לחפש אחר מוטיב הבית בסיפורו של עגנון . מושג "הבית" הוא , כמובן , מן המרכיבים החשובים בעולמו של היהודי הגולה . ובכן , המילה "בית" חוזרת עשרים פעמים לכל אורך סיפורו של עגנון ואפשר לראות בה מעין "מילה מנחה . " ברוב המקרים משתמש בה המספר ללא צירוף של כינויי שייכות . הצורה "בית" או "בית אחד" או "אותו בית , " חוזרת שלוש עשרה פעמים ; פעם אחת מופיע הביטוי "בית ציידים , " ובהמשך לאותו משפט מופיע גם הביטוי "בתיהם" ( בתיהם של ציידים ככלל ;( שלוש פעמים מוגדר הבית כ"ביתה" של האדונית והיא עצמה מכונה . " בעלת הבית . " אבל , למרבה ההפתעה , מוגדר הבית , פעם אחת ויחידה במהלך הסיפור , גם כביתו של הרוכל . הבה נתבונן בסצינה ין לקראת סוף הסיפור עולה ומתחרדת תחושת הסכנה המיידית שהגיבור שרוי בה . גברת הבית מגישה לו כרגיל את התבשיל שהכינה עבורו , אלא שהפעם אין הוא יכול להתעלם מריח הרעב העולה מפיה . על הצעתו לאכול לפחות פרוסת לחם היא אומרת : "אל תחוש לי , אני לא ארעב , " ומלווה את דבריה בחיוך משונה , קשה מן הראשון . לפני עלותו על מיטתו עולה בדעתו של הרוכל לקרוא "קריאת שמע . " בגלל ...  To the book