תודעת הגיבור, תודעת הקורא

רובינשטיין ( תשמ"ט ) טוענת שהיחס האירוני של המספר אל גיבורו , שאותו הוא מציג כתמים ומוגבל בהשגתו , הופך את הקורא , לכאורה , לשותף בקנוניה עם המספר . הקורא , שבניגוד לרוכל אינו תמים , מרגיש כאילו יש לו יתרון עליו , אלא שלדעתה , זהו יתרון מדומה בלבד , שהרי גם לקורא אין ידע מספיק כדי לפתור את התעלומה עד לשלביה האחרונים . "לו היה ( הקורא ) במקומו של הגיבור , " טוענת רובינשטיין , "ספק אם היה מסוגל להתמודד עם התעלומה ביתר הצלחה" ( שם , . ( 165 מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם המאמץ שהשקיע עגנון בפיזור רמזים מטרימים מכוונים היטב לכל אורך הסיפור . לא רק שהקורא אינו יכול להתעלם מהם - באמצעות רמזים אלו הוא נתבע , לדעתי , לגבש את עמדתו לגבי מהותה של האדונית ואף להעריך ולשפוט את התנהגותו של הרוכל . הבה נעקוב אחר כמה מסימני הדרך שפיזר עגנון במהלך הסיפור : " התפאורה" שבתוכה נרקמת העלילה מבוססת על פריטים מוכרים מתוך ז'אנר סיפורי האימים הגותיים . הרוכל יוצא מתחום ה"יישוב" ומזדמן ל"שדה יער" ולבית בודד בלב היער . בתוך הבית המבודד והמסתורי , מקום מושבה הקבוע של המכשפה באגדות העם , אורבת האישה הרמונית לטרפה...  To the book