עגנון בעקבות הסיפור במקרא

הנראטיב החוזר , שאחריו אנו עוקבים , קרי : הסכנה שאורכת ליהודי הנקלע לטריטוריה זרה , חדירה שמובילה למערכת יחסים ארוטית עם המארח / ת , מתממש מחדש בפנטסיה המודרנית שכתב עגנון : " האדונית והרוכל . " סיפור האימים של ש"י עגנון , שעוסק באישה קניבלית הניזונה מבשר בעליה , פורסם לראשונה בנוסחו הראשון ב 1943 ונכלל באנתולוגיה בשם בסער , שהוכנה על ידי סופרי ארץ ישראל עבור חיילי היישוב שהתנדבו ללחום לצד בעלות הברית ( לאור , . ( 72 , 1995 לאור נוטה לקבל את דעת הפרשנים הרואים בסיפור יצירה אליגורית , שבה הרוכל מייצג את היהודי הנצחי , בעוד שהאדונית הלני , המבקשת לרצוח אותו ולשתות את דמו - מייצגת את גרמניה הנאצית . עמדה זו , הרואה בגיבורי הסיפור , בגבר ובאשה , ייצוגים תרבותיים לאומיים , יכולה להתבסס לא רק על הקונטקסט החברתי היסטורי של שנות הארבעים , אלא גם על היחסים האינטרטקסטואליים שיוצר הסיפור עם טקסטים נוספים שקדמו לו . לפחות שלושה סיפורים נוספים מצויים בתשתית הסיפור העגנוני : אגדת האימים "הנזל וגרטל" מתוך מעשיות האחים גרים , סיפור יוסף ואשת פוטיפר ( ברא' ל"ט ) וסיפור שמשון ודלילה ( שופטים ט"ז . ( ...  To the book