מגילת אסתר כמטה־טקסט מירבי

מגילת אסתר , שכל עלילתה מתרחשת בגלות , היא אחד מספרי המקרא המאוחרים . חוקרי המקרא סבורים כי היצירה נכתבה בגלות , כמאה או מאה וחמישים שנה לאחר חורבן בית ראשון ( בין 400 500 1 לפנה"ס . ( גם סיפור המגילה מבוסס על מוטיב של אישה עבריה יהודיה , אסתר , המוכנסת להרמונו של המלך הזר , אחשורוש . מלשון המגילה הרוויה בארמזים ניכר , שכותב המגילה הכיר את סיפורי המקרא שקדמו לו , ואף עשה בהם שימוש מתוחכם ההולם את צרכיו האידיאולוגיים . מבין הטקסטים המקראיים שבהם זיהינו את המוטיב החוזר של מערכת יחסי גבר אישה כמטפורה ליחסי יהדות אומות העולם , זהו ללא ספק מטה טקסט בעל פוטנציאל אינפורמציה מירבי ( בן פורת , . ( 1985 האלוזיות השונות המוטבעות בו מפעילות אצל הקורא המיומן לפחות ארבעה מושאי ריפרור עצמאיים ן סיפורי האבות ( הסיפור המשולש ;( סיפור יוסף ; סיפור שאול ומלחמתו בעמלק וסיפורי יעקב ועשו . בעלי המדרש וכן מפרשים וחוקרים בדורות האחרונים גילו , באופן חלקי או מלא , כפי שיתברר להלן , את עקבות הטקסטים הקודמים המוטבעים ביצירה , אבל בדרך כלל לא התקדמו במלאכת הבניית המשמעות מעבר לזיהוי הטקסטואלי . איתור היסוד המצ...  To the book