משמעות הממצאים לפרשנות הלאומית־חברתית

דיונה הפמיניסטי של אליס בך מתמקד בעיקרו בדמותה של אשת פוטיפר , שאותה היא מנסה לחלץ מתוך הטקסטים המקראיים והפוסט מקראיים כדמות מורכבת הראויה לאמפתיה , לפחות מצד הקוראות . אבל באמצעות הטקסטים המדרשיים והאפיגרפיים , שנאספו לצורך הדיון הפמיניסטי , אפשר לבסס , כפי שהראיתי , גם את הפרשנות הלאומית חברתית . על פי מה שעולה מתוך הטקסטים שנסקרו , ובעיקר מתוך עיון בהמרות שערכו הדרשנים בסיפור התשתית המקראי , מתבררת התמונה הבאה : דימוי הגבר העברי העומד מול התרבות הזרה ואינו נכנע לה , הומר בגרסה מרוככת יותר מבחינה אידיאולוגית . הגבר העברי הגולה אינו אדיש לגמרי לקסמיה של האישה הזרה ואף לא להשפעתו של העולם התרבותי שממנו היא באה ; דמות האישה הזרה , כמייצגת הנוכריות , עוברת תהליך מורכב עוד יותר : קודם לכל מחלצים אותה מן הדימוי הדימוני " ) אישה זרה , " "אישה מחטיאה , ( " ואת הסטריאוטיפ השלילי ממירים בדימוי אוניברסלי שמעורר אמפתיה . "אישה חולת אהבה . " כמה מן המדרשים , כפי שראינו , מנסים אפילו ל"ייהד" את בית פוטיפר . המוטיבציה העיקרית של האישה , מייצגת הנוכריות , מתבטאת באותם מדרשים , שקראנו להם "מגיירים ,...  To the book