תיאוריטקנים פוסט סטרוקטוראליסטיים , כרולאן בארת' למשל , ( Barthes ) הרחיבו עוד יותר את גבולות המושג והחילו אותו כמעט על כל גילויי הלשון . כל מילה , כל יחידת מבע בלשון , הפכה לאינטרטקסטואלית . כל דבר בלשון הכתובה , כמו שטוען רה סוסיר (( de Saussure ) היה קיים קודם לכן בלשון המדוברת , כל מילה שאנו לומדים בילדות היא תוצאה של ציטוט , ושל חיקוי של מה שכבר שמענו . המרחב האינטרטקסטואלי הוחל , אם כן , לא רק על טקסטים ספרותיים מובחנים , שכן המציאות עצמה הפכה ל"טקסט , " והתרבות כמכלול הוגדרה כ"אינטרטקסט . " מתוך כך , כמו שטוענת זיוה בן פורת , הפכה הבין טקסטואליות במשמעותה הכוללת ל"בלתי נמנעת בהיותה אופן הקיום , מנגנון המישמוע של הטקסט הספרותי בכוליותו , והיא חלה על כל הטקסטים התרבותיים , על כל הצפנים ומערכות התקשורת . היא הכשירות המשותפת ליוצר ולקולט והיא אינה עומדת לבחירה" ( בן פורת , , 171 , 1985 בעקבות קריסטבה . ( אם אכן כל מה שנכתב הוא בבחינת "ציטוט" של מקורות קודמים , נוצרת סיטואציה פרדוקסלית : המושג "אינטרטקסטואליות" מכיל בתוכו , על פי ההגדרה החובקת כל , את כל גילוייה של הלשון הכתובה , והו...
To the book