|
|
חז"ל הניחו ש"שבעים פנים לתורה ; " התורה שבכתב משתמעת בדרכים רבות , ויש בה כלים להתייחסות לכל בעיה אנושית . המדרשים שהם יצרו היו דרך מרכזית בחשיפה ובגילוי משמעויות והתייחסויות אלה . לימוד התורה ופרשנותה מאפשרים ואף נחוצים להתחברות למקור השראתה . אם התורה היא בלתי ניתנת למיצוי , היא אינסופית ביכולתה להיות משמעותית לאנשים שונים בתקופות ובהקשרים שונים , הרי היא מזמינה ומצריכה אינספור פרשנויות , פלורליזם פרשני . כפי שראינו , ההשראה מתגלה ביחס שבין הכתוב לפרשן . מכיוון שכל אדם הוא יחיד ומיוחד , הרי שלכל אדם פרספקטיבה משלו על העולם בכלל ועל טקסט מסוים בפרט . וכך , כל אדם יכול ליצור פרשנות מקורית משלו לכל פסוק , פרשנות הנובעת מאישיותו הייחודית ומנסיבות חייו . עם זאת , הפלורליזם בספרות חז"ל מוגבל לחכמים בלבד ; היצירתיות הפרשנית מותרת לאנשים העוסקים בלימוד תורה ונמצאים בסביבה לימודית של בית המדרש , שבו יש מורה ורעים ללימוד . להם בלבד שמורות הזכות והחובה ללמוד ולפרש את התורה . לוינם שותף להנחה שהטקסט הקדוש נועד לפנות לכל אדם באופן המתאים לאישיותו ; יש לו משמעות רלוונטית לחוויית קיומו הפרטית , השו...
To the book |
|
|