קדושת התורה

היחס שבין לימוד ופרשנות ובין הטקסט המתפרש , עומד במוקד השיעור התלמודי "הזלזול בתורה כסוג של עבודה זרה . " אך אני רוצה לדבר על התורה שהיא עצמה אנרגיה המגנה מפני עבודה זרה , בעצם מהותה כספר , כלומר , בעצם מלותיה שמשמעותן הן ציווי , ובלימוד המתמיד שהיא מזמינה [ ... ] ספר שהוא זר לכל מחויבות עיוורת [ ... ] להגדיר את עצמך כיהודי מנקודת מוצא של הוראתו של ספר , זה להזדהות בראש וראשונה כפרשן , כתלמיד של התורה , זה להימנע מעבודה זרה באמצעות קריאה אמיתית ולימוד . לימור או פרשנות של טקסט המתגונן מפני עבודה זרה אפשרית כלפי טקסט זה עצמו , בחדשו , באמצעות פרשנות מתמדת - ופרשנות של הפרשנות - את האותיות הנצחיות , ובשמעו בהן את הבל נשימתו של אל חי . בפרק הקודם ראינו שתפקידו הפעיל של הפרשן ביצירת משמעות התורה הוא נטילת חלק בהתגלות שלה , התחברות אל ההשראה שבה . כאן מודגשת משמעות נוספת של הפרשנות . היא קשורה בהבחנה בין שני סוגי קדושה שלוינס מאפיין אותן על ידי שתי מילים דומות , אותן הוא ממשמע כשונות : המילה "קדוש" ( sacree ) מציינת בהגותו תכונה של חפץ שאינה תלויה בפעולה , לעומת המילה "מקודש" ( saint ) המצי...  To the book