פרשת בבלי

שאמרנו בראשיתם של דברים , העובדה שבתי הדין הרבניים לא ראו לנכון לקבוע , בדרך היצירה ההלכתית , את עקרון שיתוף הנכסים בין בני הזוג כפי שכך צפו בתי הדין הרבניים עוד בשנות החמישים - הביאה לחילוקי דעות ופסיקות בנושא זה , שנסתיימו בתוצאות לא רצויות ואף קשות . לאחר הסקירה של נושא שיתוף הנכסים מראשיתו - הן בפסיקת בתי הדין הרבניים והן בפסיקת בית המשפט העליון - נעבור עתה לשלב זה , כפי שמצא את ביטויו בפסיקה שבפרשת בבלי . יחסי ממון בין בני זוג לתוקפו - הם היו נשואים כשלושים ושתיים שנה - לא הייתה חובה על בית הדין הרבני לדון בענייני הרכוש לפי הוראות חוק זה . האישה ביקשה לנהוג בעניין חלוקת הרכוש לפי העיקרון של חזקת שיתוף נכסים , כפי שפותח והתקבל בפסיקתו של בית המשפט העליון . בית הדין הרבני דחה את בקשתה , וקבע לאמור : "בית הדין קובע בבירור כי פסיקת בית המשפט אינה מחייבת כלל וכלל את בית הדין הרבני , ובית הדין פוסק רק לפי ההלכה היהודית שבה לא קיים מושג של שיתוף בנכסים , רק זכויות שמגיעות לאישה מכוח תנאי כתובה וההלכה . " כידוע , פותח בפסיקת בית הדין הרבני בארץ נוהג של פסיקת פיצויים 61 לאישה במקרה של גירו...  To the book