לסיומו של דיון בפרשת נשות הכותל , קשה לי להימנע מלהוסיף דברים אחדים , שיותר משיש בהם דיון לשם סיעון משפ 0 י , יש בהם משום תמיהה הגותית שלא מצאתי לה מענה . נושא דיוננו - התפילה ברחבת הכותל , הצמודה לכותל . מקום מסוים , קסן מאוד מבחינת הש 0 ח , האמות והמסרים , ומבחינת מספר האבנים שאליהם נשואות עיניהם של המתפללים . וככל שכל אלה קטנים , צרים ומעטים הם , כך עמוקים , נשגבים ומרוממים הם מבחינת קדושת המקום , התפילות , התחינות וההתרגשויות , שעבר ! על כל בני ישראל , מזה כאלפ"ם שנה , בבואם לשפוך את שיחם ותחינתם לפני בורא עולם על חורבן בית המקדש ועל גורל בני העם היהודי המפוזר בכל קצווי תבל ; ולאחרונה , מזה למעלה מיובל שנים , בבואם להודות על תקומת ישראל , על עצמאותו המדינית של עם ישראל השב למולדתו , ולחזור ולהתפלל לפני בורא עולם להגן על עם ישראל בפני כל מי שמבקש לפגוע בשלומו , בעצמאותו ובארץ מולדתו . וכל התפילות , וכל התחינות , וכל ההודאות נעשו בדרך , בצורה וברגישות שבהן העם הזה , עם ישראל , נוהג מזה אלפי שנים - אבות ואמהות , בנים ובנות - וכותב ולומד יום יום , שנה שנה . ומעולם לא קם ואמר אדם : צר ל...
To the book