|
|
וכאן מבקש אני להוסיף ולהעיר דברים אחדים באשר לדרך הפסיקה בנושא עקרוני זה . בזכות קיומה של מדינה יהודית עצמאית היה הדיון במעמד האישה לדיון של כלל הציבור ושל כלל המוסדות של המדינה . מתוך כך נתעוררו לעתים מצבים בהם לא קל היה , דרך משל , לבית המשפט העליון להתמודד ולהגן על עמדתו לעומת עמדת הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים . בעיה זו הטרידה אותי לא פעם , וחיפשתי דרך שלא להלהיב ולא להגביר יתר על המידה את אפשרויות המריבה . כך , דרך משל , בענ"ן ^ קדיאל פסקה הרבנות הראשית שגב' שקדיאל לא תוכל לשמש כחברה במועצה הדתית . בשבתי בתפקידי כשופט בית המשפט העליון , חשתי שקשה לקבל מסקנה זו במציאות החברתית של מדינת ישראל בימינו , ובוודאי שכך הוא גם בחלקים ניכרים של שומרי תורה ומצוות שבה . מסקנה זו עמדה גם בניגוד להוראות חוק שיווי זכויות האישה , תשי"א , 1951 שלפיו אץ לשלול אפשרות זו מאישה באשר היא אישה . בחוק זה נאמר במפורש שהוראותיו מחייבות את כל בתי המשפט בארץ , פרט - כפי שנאמר בחוק , סעיף - 5 בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין . נושא זה נידון בבית המשפט העליון , בהיקף ועיון נרחבים , גם מבחינת המשפט העברי ....
To the book |
|
|