פסק הדין של רגמ"ה נותר עומד על כנו גם בדורות שבאו אחריו , כל הפוסקים חוזרים עליו ואפילו השולחן ערוך פוסק כדעתו . עם זאת , דעתו לא הייתה היחידה . גרוסמן הצביע על שניים שכבר בדורו של רגמ"ה חלקו על דעתו . הראשון , תלמידו , ר' אלעזר הגדול , נשאל לגבי כהן שהמיר דתו "בלא שום הכרח" ושימש ככומר לעבודה זרה שנים רבות , האם מותר לו ולזרעו , עתה כששב בתשובה מלאה , לעלות לתורה ראשון ולברך את הקהל . בתשובתו מקל ר"א יותר מרגמ"ה ומתיר לו לעלות לתורה ראשון אך לא לשאת את כפיו "דאיתקיש לשירות דכתיב לפני ה' לשרתו ולברך שמו ועושאו כבעל מום לשירות לפי שנשתמד מרצונו . " כמו נטרונאי גאון ורגמ"ה לפניו , אף ר"א משווה את מעמד הכהן בבית הכנסת למעמד הכהן בבית המקדש , ומנסה להסיק את Ibidem , Ch . 82 , PL 140 , cols . lOOlc-d . . 169 cols . lOOOa-b . Burchard , Decrelonnn libri XX , Liber decimus nonus , Ch . 73 , PL 140 , . 168 . 170 שו"ע , אור"ח , קכ"ח , ל"ז . . 171 תשומת נעלי התוספות , א"י איגוס ( עורך , ( ניו יורק תשי"ד , פרק ג , ' עמ' ; 46-45 גרוסמן , חכמי אשכמ הראשונים , עמ' . 225-224 דינו מדינם של כוהני בית ח...
To the book