הספר עוסק בחג המימונה ובשאלת הפיכתו לרכיב בחברה הישראלית . תמורה זו מהווה צומת תרבותי חשוב לדיון במערכת היחסים שבין הפריפריה לבין המרכז , בין "תרבות גבוהה" לבין "תרבות נמוכה , " בין קולטים לבין נקלטים ובין המזרחיים לבין הקולקטיב הישראלי , ומאירה אותה באור חדש . חלקו הראשון של הספר עוסק במימונה בצפון אפריקה . עניינו תיאור היסטורי של טקסי החג בקהילות היהודיות בצפון אפריקה , תוך שהוא מתמקד בניתוח אנתרופולוגי מקיף של סמלי הטקסים ונותן להם פרשנות סוציולוגית חדשה . הספר מציג את הסימטריה הנוצרת בין סמלי הכניסה לחג הפסח לבין סמלי היציאה ממנו , וכן את משמעותו כטקס מעבר לקראת עונה חדשה וכטקס מגשר בין יהודים לבין מוסלמים החיים אלה לצד אלה , בדינמיקה שבין ניתוק לבין שילוב . חלקו השני של הספר עוסק בחג המימונה בישראל . יש בו ניתוח של התפתחותו משנות השישים של המאה הקודמת , ממעמד של חג סקטוריאלי שולי למעמד של חג לאומי , שחלקו דתי וחלקו אזרחי . הספר עוסק בהרחבה במשמעות המעבר הזה באמצעות תיאוריות העוסקות ביחסי מרכז פריפריה ובדפוסי מחאה של קבוצות מקופחות . הוא דן במאבקי הכוח שבין קבוצות הגמוניות לבין קבו...
To the book