ג. ההיבט הפונקציונלי של ההלכה

להלכה יש היבט פונקציונלי חברתי מלבד היותה הגשמה של רעיונות מופשטים בחיי המעשה , כדברי ביאליק , או ביטוי לאהבת ה' ולעבודתו , כדברי ליבוביץ . מבחינה פונקציונלית יצרה המערכת ההלכתית מארג של פרקטיקות משותפות , אורחות חיים משותפים . 9 וראו דיון בפרק ב . ואף שפה משותפת . יסודות משותפים אלה הינם אחדים מן היסודות המרכזיים המשותפים לכל עם , לאו דווקא לעם היהודי . ובאשר לעם היהודי עד העת החדשה , השיתוף שיצרה המערכת ההלכתית משתקף באופן כללי באורחות החיים ובכללם גם בחגים . כאן הוא בא לביטוי בציון החג במועד קבוע ומשותף לכל הציבור , בפרטי עיצוב הזמן ובאופן שבו מעוצבים טקסי החג . לטקסי החג המשותפים יש חשיבות נוספת ומיוחדת . בסיפורם ההיסטורי של מרבית החגים יש כדי להקנות למשתתפים בהם תחושת שייכות לקולקטיב על שני ציריו - הדיאכרוני ( העם היהודי לדורותיו ) והסינכרוני ( העם היהודי החי ברחבי העולם . ( הנרטיב הלאומי , המסופר או מוזכר לעתים קרובות כיסוד של טקס החג - סדר פסח , הדלקת נרות חנוכה , קריאת מגילת אסתר וכר - מדגיש בפני החוגג את היותו בן לדורות רבים שהשתתפו בטקס כמו זה שבו הוא נוטל חלק עכשיו וכמו זה ש...  To the book