א. הזיקה בין המימד הרליגיוזי של החג למימדו הנורמטיבי

במאמרו הידוע "הלכה ואגדה ' " קובע ביאליק : "לבני ישראל יש יצירה נהדרת שלו - יום קדוש ונעלה , 'שבת המלכה . ' בדמיון העם היתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף . כלילת זהר ויפי . " "האץ היא עצמה , " שואל ביאליק על השבת , "מקור חיים וקדושה לאומה שלמה ומעין נובע רוח הקדש למשוררים ופייטנים . " ? וביאליק תוהה מהו שיצר את מימדה הרליגיוזי של השבת - "על ידי מי היתה למה שהיתה : על ידי ההלכה או על ידי האגדה . " ? תוך סקירת המקורות התלמודיים הוא קובע , כי לא האגדה אלא החומר ההלכתי , שהתגבש במאמץ ובעבודת רוח כבירה של יחידים רבים במשך דורות , כשלפני עיניהם של יוצריו מרחפת אידיאה נשגבה , הוא שעיצב את "שבת המלכה . " על פי ביאליק , המימד הרליגיוזי של יום השבת מעוצב על ידי ההלכה . מה שנראה על פניו כעיסוק יבש ומחמיר בפרטי פרטיו של חוק , "אינו אלא אחת מן הצורות שמתלבש בו הרוח היוצר . " רוח ונשמה בו . ביאליק מתאר כיצד תלי תלים של הלכה בנו את השבת על מימדה הרליגיוזי . בדרך זו עיצבו פרטי ההלכה הדקדקניים אף חגים נוספים : "דוגמאות כאלה אינן מעטות . הרי יום הכיפורים , הרי פסח , הרי יתר המועדות [ ... ] כולן יצירות נא...  To the book