|
|
תודעתו של היהודי המודרני ועמידתו הטרום תודעתית ביחס לעולם 7 ולאדם מקבלת בעת החדשה תפנית , שמתבטאת בהבנה שונה של העולם הסובב אותו . האל איננו רלוונטי עוד להכרת העולם . עולם הטבע כמו גם העולם האנושי כבר אינם עולמות המלאים בנוכחות האל , והם מובנים באמצעות תחושות והכרה אמפירית . אלה הם כלי הכרה אנושיים , שאינם מושתתים על האל כעל מקור העולם או מקור ההכרה האנושית . האל אינו רלוונטי יותר להבנת הקיום האנושי או להכרת העולם . החג והמועד שהיוו עד כה צורה סמלית , האופן שבו התגלמה במציאות הקונקרטית שמירת ההמשכיות של דפוסי המשמעות , שהיסוד המרכזי בה היה מעורבותו של האל בתולדות עם ישראל - ניצבים גם הם בפני תפנית . על בסיס הטיעון כי דפוסי התרבות כמערכת של משמעויות נוצרים באופן היסטורי ומגולמים בצורות סמליות , ניתן להניח כי השתנות דפוס המשמעות בעולם היהודי מחייב החלפה של הצורות הסמליות המגלמות אותו באופן קונקרטי במציאות , או המרת המשמעות של 8 אותן צורות סמליות . נראה , כי התמד קיומם של החג והמועד בתרבות החילונית מעיד על בחירה באופציה השנייה , בדרך הפרשנות , שהיא דרך המלך של המסורת היהודית . שהרי לא קשה...
To the book |
|
|