|
|
הצגת השאלה הארת שני היבטיה של ההבנה - ההיבט ההרמנויטי וההיבט האקזיסטנציאלי - מדגישה כאחד התנאים לקיומה הן את היסוד הדיאלוגי בהבנה והן את מרכזיותו של היסוד התרבותי היסטורי ( דיאכרוני . ( כאן עולה שאלה עקרונית , שבמסגרתה מצוי גם הדיון בחג והמועד בתרבות החילונית : מהם גבולותיה של ההבנה והפרשנות . 60 להרחבה ודיון ראו : גודמן ויונה . 61 . ( 2004 ) גודמן ויונה , ( 2004 ) עמ' 15 . 23 מבחינת יצירת הרציפות ? ולשאלה הקונקרטית שלנו : האם קיים רצף פרשני בין הפרשנות הדתית מסורתית לבין זו המודרנית חילונית ? או שמא תובנות הדיון במושג ההבנה מוגבלות להארת מגוון פרשני הדורות , שנקודת המוצא שלהם היא תפיסת עולם דתית : החל בחז"ל , המשך בפרשני ימי הבינים , בתפיסות רציונליסטיות כמו זו של הרמב"ם , בתפיסות מיסטיות קבליות , בגישות אקזיסטנציאליסטיות דתיות ובאחרות , שהפכו ברבות הימים בעצמן לחלק מן המסורת ? האם יצירת רצף הפרשנות לטקסטים דתיים נשמרת רק בהקשרים המעניקים לטקסטים מעמד מקודש ? האם הטקסט הקאנוני מנוער מכל קונטקסט או מוגבל לקונטקסט יהודי , המעניק לו מעמד של קדושה , דהיינו תוקף מחייב ? מבוא לתשובה - הא...
To the book |
|
|