גאדמר מדגיש את מקומם של חומרי העבר בהבנה הן במישור ההרמנויטי פרשני והן במישור האקזיסטנציאלי , הנוגע לעיצוב זהותו של האדם . הדגשה זו ממקדת את הדיון בהיסטוריות של ההבנה , בציר הדיאכררני של תהליך ההבנה והפרשנות . הסבת התמקדות הדיון לציר הסינכרוני , ליסוד הרב תרבותי בהבנה , משלימה את בירור הנושא . מיקוד זה , המושפע מתיאוריית הרב תרבותיות של טיילור ואחרים , משתקף בין השאר בגישה של גולדמן , שגיא , בויארין , 57 הלברטל ואחרים לחקר הפרשנות , ובא לביטוי בהארת קיומו של יסוד חוץ טקסטואלי פעיל בפרשנות ההלכתית המסורתית . יסוד זה נטוע במציאות החברתית תרבותית ההיסטורית , שבהקשרה מקיים הפרשן דיאלוג עם חומרי העבר . הוא חלק מפריו של הדיאלוג , שמקיים האדם באופן סינכרוני עם בני אדם הממוקמים בתרבויות שונות משלו . הארת קיומו הפעיל של הדיאלוג הסינכרוני בין התרבויות כאחד התנאים שבהם מתרחשת ההבנה על שני מימדיה - ההרמנויטי והאקזיסטנציאלי - מעשירה ומרחיבה את תפיסת הפרשנות ומציבה אותה בו זמנית על ציר אורך ( דיאכרוני ) וציר רוחב ( סינכרוני . ( בכל אחד משני צירים אלה נתפסת הסיטואציה הדיאלוגית כיסוד המכונן של התפתחות...
To the book