|
|
הדיון הכללי במסורת , בהבנה , בפרשנות וביסודותיהם הדיאכרוניים ( הקשרים תרבותיים היסטוריים , אנכיים ) והסינכרוניים ( מגוון ההקשרים התרבותיים בתקופה מסוימת , אופקיים ) שלהם , הינו כלי מושגי חיוני לדיוני בעיצוב החג והמועד המסורתיים בתרבות היהודית . המסורת היהודית התפתחה , התגוונה ואף השתנתה בתוך המציאות ההיסטורית , אם כי תפסה את עצמה כממשיכה באופן רציף את מסורת העבר . המהלך הפרשני הוא המנגנון שאפשר תהליך של שינוי וגיוון מתמשך בחברה בעלת תודעה שמרנית מסורתית . הפרשן המסורתי רואה את עצמו כפוף לטקסט המקודש . הוא רואה בטקסט סמכות , הכוללת את הקריטריונים להבנתו , כלומר לפרשנותו . מבחינה תודעתית , כוונת הפרשנות המסורתית לחשוף ולתת ביטוי מלא ומפורש ליסודות הקיימים בטקסט או מובלעים בו , ולגלות את משמעותו הסמויה . תכלית הפרשנות אינה חידוש , אלא חשיפת הנסתר . הפרשן המחדש אינו רואה בהבנתו חידוש אלא חשיפה של המשמעות המקורית של הטקסט . . 48 שם , עמ' . 49 . 98 שגיא ( תשנ"ח , ( עמ' 61 . 50 . 63 על הפוטנציאל המהפכני של הפרשנות בחברה המסורתית , ראו הלברטל ( תשנ"ט ;( שגיא ( תשנ"ט . (
To the book |
|
|