ט. המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה שלחצר התגבשות השטר העברי בימי רומי

בשטר הקניין היהודי יש לפרט את כל פרטיו וחלקיו של הבית הנמכר , הלכה זו מעוגנת בדברי תנאים ואמוראים , המרוכזים רובם ככולם 370 בפרק 'המוכר את הבית' שבמסכת בבא בתרא . לדברים אלה שורשים עמוקים בהתפתחות ההלכה . כבר בתעודות יב מוצאים אנו את התיאור של חלקי הבית וביטויים של הקניית זכות לקונה להשתמש 1 בהם . " בדורות המאוחרים יותר נדרש פירוט הרבה יותר נרחב מזה שאפשר היה לשערו על פי פרק 'המוכר את הבית , ' וכן נדרשה הקפדה בנוסח . הקפדה זו משתקפת , למשל , בתשובת גאון אשר דנה במעשה שהיה בעליית גג שלא פורשה ב'שטר הלקיחה , ' והגאון קובע ש"כיוון שהעלייה חשובה היא ותשמישיה לחוד" אין די במה שנכתב "בשטר הלקיחה [ ... ] מארעית תהומה ועד רום רקיעא , " ואותה עלייה "אינה 72 נקנית עד שיפרש המוכר בשטר הלקיחה שמכר את העלייה ' . " עיקרון זה משתקף יפה בנוסחאות המפורטות של שטרות המכר שבימי הביניים , כך אצל רב האיי גאון וכן בשטרות של מכירת בתים שנשתמרו בגניזת קהיר . מצטיינים בייחוד השטרות שכתב סופר בית הדין חלפון בן מנשה , בתחילת המאה הי"ב לסה"נ . ( 1138-1100 ) להלן נביא את הפירוט של חלקי הבית והחומרים שבו , כפי שאנו ...  To the book