פרק ד: עקרות הבעל

אצל יהודי צפון אפריקה כמו בחברות מסורתיות אחרות מקובל שעקרות נובעת מפגם של האשה , עד שמתברר שהגבר הוא העקר . עקרות הגבר פחות נידונה במקורות לעומת זו של האשה . אבל היות שהבעל הוא המצווה על פרייה ורבייה , היה לנושא זה משקל במערכת המשפחתית וההלכתית . בדיוני החכמים בבעייה זו בא לידי ביטוי הרצון לא לאמלל את בת הזוג , באשר מיצוי נשיותה הוא בהבאת דור חדש לעולם . האשה רוצה בצאצאים גם כדי שיהיה לה תומך בעת זיקנתה , כאשר בעלה לא יהיה בין החיים , בהנחה שהיו יותר אלמנות מאשר אלמנים . אבל אם יש סיכוי כלשהו שהבעל יתרפא , מעדיפים לא לנתק את הנישואין . בנושא זה קיים גם הגורם העממי של אמונה בכוחות נסתרים כמו " כישוף" שפוגע בבעל . נבחן כיצד בא נושא זה לידי ביטוי בספרותם של חכמי צפון אפריקה . יש להבחין במצבים שונים : א . מי שנולד עם פגם באיבר ההולדה , המכונה "כרות שופכה . " ב . מי שאיבר זה נפגע אצלו כתוצאה ממחלה או תאונה . ג . אדם שאיבר ההולדה שלו אינו פגום , אבל הוא אינו פורה , דבר שמתגלה רק במהלך חיי הנישואין . בעקבות הפסוק "לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל ה" ( דברים כג , , ( 2 דנו חכמים בשאלה האם כאשר...  To the book