ירושלים

האם זוהי ירושלים של ז'אק דרידה או של עמנואל לוינס ? קשה להכריע . בעיוניו של דרידה בכתבי לוינס , במלאת שנה לפטירתו ( 1997 , Adieu ) טושטשו מאד הגבולות בין שני ההוגים הצרפתים יהודים . ההזדהות של הפילוסוף האחד עם מושא כתיבתו , הפילוסוף האחר , כה רבה , עד כי מושג כמו "הכנסת אורחים" , ( hospitalite ) שהפך לאחד ממושגי המפתח הדרידיאניים במחצית השנייה של שנות התשעים ( ובסיס לפעילות חברתית פוליטית של דרידה כאחד מסגני יו"ר הפרלמנט האירופי של הסופרים , ( מככב Adieirn כמושג לוינסי לכל דבר . דרידה אינו מסתיר זאת . להפך . דומה שהוא מממש ביחסו לכתביו של לוינס ובאמצעות חוויית מותו של לוינס את עיקרון הסובסטיטוציה ; היינו - ויתור על עצמך למען האחר . פרקיו האחרונים של הספר מעתיקים את הדיון מאתיקה לוינסית לפוליטיקה ולמושגים של שלום , מלחמה , לאומיות , גבולות , ועוד , וכל זאת בהקשרים אוניברסליים אך גם מזרח תיכוניים . מדינת ישראל מרבה להופיע בפרקים אלה כ"מדינת דוד" ( שלעומת מדינת קיסר , ( והציונות נבחנת בהתאם לעקרונותיה של "פוליטיקה מונותאיסטית , " אחרית ימים ומשיחיות . מושג הכנסת האורחים , או קבלת הפנים , ...  To the book