באחד מטיולינו פרץ ויכוח סוער בין דויד [ בן גוריון ] וביני [ רחל ינאית ] ... בשאלת האישה . דויד טען כלפי , כמאשים , ואני נתבעת להשיב לו - מדוע כה נחשלות הנשים , מדוע אינן מגלות את כישרונותיהן לא במדע , ואפילו לא בשטח האהוב עליהן ביותר - במוזיקה ובאמנות . הרגשתי כאילו אשמת כל הדורות חלה על ראשי שלי . ניסיתי להתגונן ולומר שבאשמת הגבר נדחקה האישה לעולם הצר והמוגבל של עבודת הבית : ולא ייפלא שבהיותה מנותקת מבעיות החברה והכלל במשך דורות ארוכים הריהי נחשלת 1 ומפגרת . ויכוח זה בין רחל ינאית ( לימים בן צבי ) לבין דוד בן גוריון התקיים בירושלים בעת ששניהם היו בשנות העשרים לחייהם , שנים ספורות לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה . הוויכוח שוחזר על ידי ינאית באוטוביוגרפיה שלה , שנכתבה עשרות שנים מאוחר יותר . המחברת ציינה כי הוויכוח התנהל באחד מטיוליהם שנערכו באפילת הלילה , ולשמחתה בן לוויתה לא יכול היה להבחין עד כמה היא נסערת . ממרחק 2 של זמן היא הודתה : "ואני בעצם לא חדלתי לכאוב את הבעיה . " בפרקים על נשות העליות הראשונות בהתיישבות החקלאית ובהתיישבות העירונית נדרשתי לשאלותיה של ינאית : מדוע נתפסה האישה ...
To the book