פרק יז: התאבדות לצורך מניעת פגיעה אפשרית באחרים

על ההיתר לאדם לשלוח יד בנפשו כדי למנוע את הריגתם של אנשים אחרים כבר כתב ר' שלמה לוריא ( המהרש"ל , ( מגדולי חכמי ישראל בפולין במאה השש עשרה . כך הוא כותב בספרו ים של שלמה , בבא קמא , פרק שמיני סי' נט : אם מתיירא שלא יענו אותו על יהודים אחרים , ויאבדו חס וחלילה כמה נפשות מישראל , כמו שיש מקצת מושלים על דבר שקר שמענין יהודי אחד על הכלל . ואחד יאבד בעוונותינו הרבים הרבה - מותר להרוג עצמו . ואולי שאול ע"ה כיוון על זה שנפל על חרבו , שסבר אם יפול חי בידם , יתעללו בו ויענו אותו , ומסתמא בני ישראל לא יכולים לראות ולשמוע בצרת המלך , ולא יעמדו על נפשם מלנקום נקמתו ולהצילו ויפלו כמה רבבות מישראל , והוא כבר ידע שנגזרה עליו הגזרה שלא ימלט מהם . ועל זה אמר קרא "פן יבואו הערלים האלה ודקרני , " כלומר , שבסוף ידקרוני וממיתים אותי ויתעללו בי קודם מיתה , ולפקוח נפש אחרים , מותר לחבול עצמו . לדעת המהרש"ל , מותר לאדם לאבד עצמו לדעת אם מתיירא שיענו אותו כדי שיפליל יהודים אחרים וכתוצאה מכך יאבדו כמה נפשות מישראל . לדבריו , ייתכן שאף מעשה שאול נעוץ בצורך להציל נפשות רבות מישראל , אשר עלולות להתקפח בידי פלישתים...  To the book