השולח יד בנפשו מחמת ייסורים, צער וצרה בספרות הפוסקים

בעקבות המקורות בספרות חז"ל כתבו כמה פוסקים אחרונים , שהשולח יד בנפשו מחמת ייסורים , צער רב , צרות מרובות וכדומה , אין דנים אותו 5 בדין מאבד עצמו לדעת . בשו"ת בשמים ראש ( המיוחס לרא"ש , ( סי' שמה , מובאת שאלה על : "אדם חסר לחם וסבל יסורים , ואמר בפני שנים שמאס בחייו , ואיבד עצמו לדעת , אם קרובים מותרים להתאבל עליו ? " בעל בשמים ראש השיב כך : שחלילה לדון האיש הזה לרעה וכבר אמר במדרש רבה ( פל"ד , אות יט ) על הפסוק : "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" - יכול כשאול , תלמוד לומר : " אך . " ושאול היה מתיירא פן יתעללו בו הפלישתים , ולא תאמר דוקא התם שהיה ירא שישלחוהו בביזיון גדול להתקלס בישראל ויהיה חילול השם בדבר , לא כי אלא כל שעשה מריבוי צרותיו ודאגות ויסורין או עוני גמור , אין כאן מיחוש , ואדרבה גינו חז"ל את צדקיהו מלך יהודה ואמרו שהיה לו להטיח עצמו . 5 על ייחוסו של שו"ת בשמים ראש לרא"ש יצאו עוררין רבים . מהבולטים שבהם הוא ר' משה סופר אשר בעקבות התשובה בדבר ההתאבדות הוא מסיק בשו"ת חת"ם סופר , יו"ד , וויען תרנ"ה , סי שבו : "שבזה נזדייף ספר בשמים ראש . " אך החיד"א בספרו שם הגדולים , ערך בשמים ראש...  To the book