פרק ז: התאבדות לצורך קידוש השם בספרות חז"ל

קידוש השם נתפס במקורות חז"ל כדבקות מוחלטת באמונה היהודית ובמצוותיה , המתבטאת בהעדפת מיתה על המרת דת או עבירה על 1 מצוות מסוימות . לא ברור האם הכוונה שאדם צריך להרוג את עצמו בפועל במו ידיו , כדי לא לעבור על איסורים אלו , או שהדרישה היא שאף אם הגוי יהרגנו , אם לא יעבור עברה , עליו להימנע מלעבור 2 העברה , אבל לא יהרוג עצמו במו ידיו . במקורות מתוארת בדרך כלל ההריגה כמעשה פסיבי של מקדש השם . כבר בספרי מקבים מסופר על יהודים שהומתו בידי הגויים מפני שסירבו לעבור על מצוות מסוימות . כך למשל מובא במקבים א א ס סד : "ואת הנשים אשר מלו את בניהן המיתו על פי הפקדה . ויתלו את העוללים בצוואריהן ואת בני בתיהן ואת המלים אותם המיתו ... ויבחרו למות לבלתי הטמא במאכלים ולבלתי חלל ברית קדש וימותו . " וכן מסופר שם ב כט לז על "מבקשי צדק ... הם ובניהם ונשיהם" שהתחבאו במדבר ונהרגו בידי היוונים מפני שסירבו "לחלל את יום השבת . " ובמקבים ב ז א מב , מובא ו " מעשה ששבעה אחים ואמם נתפשו ונאנסו מאת המלך לאכול מבשר חזיר האסור ויכו בשוטים ובגידים , " וסופם שהומתו באכזריות נוראה בזה אחר זה מחמת סירובם לטעום מבשר החזיר . אף ...  To the book