תנאים נוספים לקביעת דינו של המאבד עצמו לדעת

דומה שפרטי הלכות אלו שנידונו בדברי הפוסקים ביחס לדינו של המאבד עצמו לדעת ש"אין מתעסקין עמו בכל דבר , " כמעט שאין בהם הלכה למעשה והרי הם בבחינת דרוש וקבל שכר , שכן מעטים הם האנשים ששלחו יד בנפשם שנידונו בדין מאבד עצמו לדעת , וזאת מחמת ההגדרות והתנאים השונים לקביעת דין זה . הפוסקים , ראשונים ואחרונים , דורשים תנאים נוספים לקביעת דינו של המאבד עצמו לדעת . כך למשל דורש ר' יעקב ווייל , מגדולי אשכנז במחצית הראשונה של המאה החמש עשרה , בשו"ת מהר"י ווייל , ונציא רפ"ג , סי' קיד , שיש להתרות במאבד עצמו לדעת , שלא יהרוג את עצמו ולוודא שקיבל את ההתראה ואמר על דעת כן אני עושה . אם לא התרו בו לפני מעשה ההתאבדות אין לדונו כמאבד עצמו לדעת . הקלה נוספת מביא ר' רפאל אשר קובו , חכם באשי בסלוניקי במאה התשע עשרה . בשו"ת שער אשר , חיו"ד , שאלוניקי תרל"ז , סי' טז , הוא דן בשאלה על אישה שמרוב ייסורים שהיו לה מבעלה אכלה סם המוות , ולפני המיתה התוודתה ובקשה מהשי"ת שימחל לה על חטאה , האם דינה כמאבדת עצמה לדעת . לדעתו , תשובתה מועילה , כי אין לך דבר העומד בפני התשובה , שהרי בעניין פורשים מן הציבור פסק הרמב"ם בהלכו...  To the book