התאבדות בעולם היווני־הרומי

תופעת ההתאבדות בקרב היהודים בתקופת הבית השני השתלבה במאורעות דומים בעולם החיצוני הנוכרי , וייתכן שאף הושפעה ממעשי ההתאבדות של היוונים והרומאים , שההתאבדות מדעת היתה נפוצה אצלם . בתולדות יוון ורומא מצויות דוגמאות רבות של התאבדויות מפורסמות . אפשר להתחקות אחרי גישה עצורה ללא גינוי לתופעה זו אצל הומרוס והטרגדיה האטית , בצד שלילה עקרונית מצד שלטונות 8 המדינה . ' המקרה המפורסם ביותר של התאבדות בהיסטוריה המדינית של יוון הוא התאבדותו של דמוסתנס בבריחתו מפני המוקדונים ( שנת 322 לפנה"ס . ( אך מצויות בידינו דוגמאות לא מעטות של מצביאים ששלחו יד בנפשם לאחר כישלון . חופש מלא להתאבדות ניתן על ידי הפילוסופים מהאסכולה הקינית . הפילוסופיה הסטואית סייגה את התפיסה הקינית , אך בחוגי הסטואה נזקקו למטבע הלשון המיוחד של הוצאה עצמית מהחיים , שיש סיבה סבירה לכך . זנון , מייסד האסכולה הסטואית , הפקיד בידי היחיד האוטונומי את ההכרעה מתי להיענות לאות מאת האלוהים ולהבחין בכך שהגיע הזמן לפרוש מן החיים . במסורות על מותו של זנון מסופר כי לעת זקנה , לאחר שסבל הרבה , 20 19 הסתלק מן העולם על ידי הרעבה עצמית , או על ידי ע...  To the book