שיח התרומה ביום

בשנים האחרונות , מומחים למדעי היהדות באקדמיה נוטים להמעיט בערכו של חקר 'התרומה היהודית לציוויליזציה . ' לטענתם , טבעה האפולוגטי הגלוי והאתרוצנטריות הגסה שלה הם פאתטיים , מביכים ומטופשים בהקשר שבו יהודים 'הצליחו' כחלק מהממסד , האקדמי והאחר . לאחר שהיהודים התקבלו באופן מלא , והגיעו לתחושה של ביטחון מלא בהשתייכותם לחברה ולתרבות הכללית , שוב אין להם צורך להוכיח את ערכם . וכמו כדי לשכנע , חוקרים יהודים רבים שמחים ביכולת שזה מקרוב נמצאה להם לחשוף לעיני כול חולשות יהודיות , חטאים ועוולות כלפי אחרים . חשיפה זו מעידה על כך , בין היתר , שהיהודים חשים מוגנים ובטוחים בעצמם . באמצע המאה העשרים יעקב כ"ץ , חוקר ישראלי שהתבסס בביטחה במדינה היהודית ( שבאותה עת התגאתה ביכולתה לאפשר ליהודים להיות הם עצמם מבלי להתחשב ב'מה יאמרו הגויים , ( ' היה החוקר היהודי הראשון שקבע ללא כחל ושרק שהחברה היהודית המסורתית נקטה עמדה מוסרית כפולה ביחסיה עם לא יהודים . אפילו בשנת 1958 קביעה כזאת עדיין איימה לשמש כאישור לבדותה אנטישמית שכיחה . . 27 הרצברג ( תש"ל ) 92 98 , 93 . 28 . 99 כ"ץ , ( תש"ח , ( עמ' 50 . 57 באוטוב...  To the book