החקירה בסוגיית 'פשוטה של משנה' נקשרה באורח הדוק במעמד מסורת ההלכה היהודית ; מכאן גם הרגישות הרבה שהתגלתה סביב חקירה זו . עיון בספרות מסורתית ברוח ביקורתית הוליך לתפיסה רלטביסטית של ההלכה , כמערכת המושפעת מנסיבות זמן , מקום וסביבה תרבותית . הצבת ההלכה בהקשרה ההיסטורי הובילה גם להתבוננות שיפוטית במכונניה , שהוצגו עתה כבני אנוש ולא כמלאכים . מגמות אלו הולידו תגובות עוינות מצד גורמים שמרניים , שהעדיפו לראות את התלמוד כיצירה מקודשת ונצחית ואת האמוראים כבעלי השראה אלוקית . אולם , החקירה על אודות 'פשוטה של משנה' חרגה הרבה מעבר למגרש הצר של בעלי ההלכה . במהלך הדיון בסוגיה זו , כמו בסוגיות אחרות שהעלה המחקר הביקורתי , נזקקו חכמי המאה ה 19 למערכת שיקולים רחבה , שנגעה בדפוסי הקיום של היהדות עם כניסתה לפרק חדש בתולדותיה . קביעת גבולות הגישה הביקורתית במסגרת ההוויה המסורתית הדירה את מנוחתם של רבים מחכמי ישראל . בין המתנצחים חזרה ועלתה השאלה : לאלו תוצאות תוביל הגישה הביקורתית אם תפלס את דרכה בציבור הרחב ? מקום בולט במסגרת עימות זה תפשו אופיים של מוסדות החינוך וטיב המדיניות החינוכית הנדרשת בהם . דו...
To the book