השקפתו של פרנקל על מפעל הפרשנות של התלמוד , אף שלא עמדה במרכז הפולמוס שעורר ספרו , לא נעלמה מעיני מתנגדיו . פרנקל הבהיר היטב את תפיסתו שהאמוראים לא התיימרו לבאר את כוונת המשנה אלא לסייע בהגשמתה הלכה למעשה , וכי סטייתם מ'פשוטה של משנה' לא נבעה מרשלנותם או בעדותם . דא עקא , עמיתיו השמרנים שיערו כי פרנקל שאף לערער על כישוריהם האינטלקטואליים של האמוראים או לפקפק במהימנות המסורות הפרשניות שירשו מרבותיהם . מתוך תפיסה כזו של דברי פרנקל , שחטאה בעליל לרוח הצהרותיו , תקפו בני זמנו את החיבור . בין החלוצים במתקפה על החיבור של פרנקל היה ר' שלמה זאב קליין , דמות בולטת באורתודוקסיה בצרפת . קליין נאבק ברודפי התיקונים זה מכבר , ואף נמנה על מייסדי 'ועד שומרי היהדות , ' גוף שהוקם במיוחד למטרה זו . בחיבורו הצנום מפני קשט , אותו הקדיש לדיון בדרכי המשנה , זעק קליין : מי יבלה זמנו בדברי איש שוגה ופתי ? יאמין לדברי התלמוד , וימאן לאמר רבותינו הקדושים הלכו חשכים , אין נוגה להם , היו טועים ומטעים , ורק בימינו שמש החכמה פרשה כנפיה על כל הארץ , יצא קוה אין נסתר מחכמת זמננו , אנו כחכמים ובעלי התלמוד כעוללים לא רא...
To the book