ספד הלימוד ללשון המשנה , פרי ביכוריו של גייגר , לא עורר עניין רב כשיצא לאור , ורק ביקורות בודדות הוקדשו לו . תשומת הלב התמקדה בעיקר בטענתו של גייגר כי לשון המשנה לא היתה שפה חיה , וכי היו לה מהלכים רק בין כותלי בית המדרש . מלומדים שונים הביעו את הסתייגותם מהחיבור מייד לאחר הופעתו . בין מבקרי ספד לימוד לשון 3 3 וראו שורש , אידיאולוגיה והיסטוריה , עמ' , 3 34 ושם . "עבודתו של גייגר לא היתה בדיוק נטולת מעורבות רגשית . מאז התקפתו הראשונה על המתודה הפרשנית של הירש , עסק גייגר במחקר ביקורתי על ההיסטוריה של הפרשנות הרבנית , מתוך כוונה לשמוט את הקרקע הפרשנית מתחת למערכת המשפטית , שאותה ראה כזרה לתמציתה של היהדות . " וראו גם הנ"ל , המחקר , עמ' ; 375 מיכאל , מבוא , עמי . 34-33 באורח שונה מתאר מאיר , בין מסורת לקדמה , עמ' , 114 את חיבורו של גייגר : "בשנת 1845 פרסם ספר לימוד ומקראה למשנה , אשר הציג בבירור , אמנם בלבוש פילולוגי , את המימד ההתפתחותי ההיסטורי שבהלכה . " וראו גם : גייגר , מבחר , בהקדמת מאיר , עמ' ה ט : "מטרתו העיקרית של גייגר בחקירת העבר לא היתה אפוא לערוך מחקר לשמו , כי אם להיזקק למחק...
To the book