א. על 'ירידת הדורות'

ממנהגו של עולם להתבונן בהערצה ובהתבטלות אל בני הדורות הקדמונים , להניח כי חכמי הימים הראשונים היו טובים מאלה האחרונים . תפיסה זו , שרווחה בעולם ההלניסטי , היתה גם מנת חלקם של רבים מהאמוראים בבבל ובארץ ישראל כלפי קודמיהם , התנאים . הטלטלות העזות שפקדו את בני העם היהודי במאות הראשונות לספירה , ובמוקדן חורבן המקדש , סייעו בהעצמת התחושה של האמוראים כי נופלים הם בערכם מאלו שנחשפו לפולחן מלא ולאוטונומיה דתית מקיפה יותר בימים עברו . האמוראים הביעו את תחושת הנחיתות שלהם כלפי התנאים בדרכים מגוונות . ידועות במיוחד אימרותיהם "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים , ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים , " או "טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים . " לתחושת נחיתות מופשטת זו נלוותה גם כפיפות מעשית : האמוראים הקדישו את עיקר מרצם לשינון תורת התנאים , כפי שהוצגה במשנת רבי יהודה הנשיא . זאת ועוד , האמוראים נמנעו מלחלוק על פסקי ההלכה של התנאים . למעט אמוראים בודדים בני תקופת המעבר , שנטלו לידם חופש בפסיקתם ההלכתית , חשו עצמם מרבית האמוראים כפופים לחקיקה התגאית שקדמה להם . השקפת עולם זו , על 'ירידת דורות'...  To the book