ג. לשאלת נוסח המשנה בתקופת התלמוד, בספרות ימי הביניים ובעת ההדשה

זכויות רבות היו לו לשל"ש בקידום סוגיית 'פשוטה של משנה . ' בניגוד לחכמים הנזכרים עד כה , שבחרו לתלות את מחדלי התלמוד בגורם יחיד זה או אחר , בספרו של של"ש הובאה קשת רחבה של נימוקים שהוליכו , 251 פין , כנסת ישראל , א , עמ' , 288-286 ושם : "הוא מפרש משניות הרבה פירושים חדשים נגד פירושי האמוראים שבאו בגמרא . הדרך הזה איננו חדש עמו , וכבר דרכו בו גדולי הראשונים והאחרונים כידוע ... אלא שהרב פינעלעס הפליג הרבה , הרחיב והאריך את הדרך והעבירו על פני כל הש '' ס , ותחת אשר הרשו להם החכמים שקדמוהו לעשות כזאת במקומות שאינם נוגעים להלכה , מצא און לו לנטות מפירושי האמוראים גם במקומות שנוגעים בהלכה 252 . " פין , שם . 253 פיניליש , הספד . וראו גם.- סטרליסטר , פיניליש . לתפיסתו , לסטיית האמוראים מ'פשוטה של משנה / ובכללם : חוסר שליטה בשפות קלאסיות , פערים תרבותיים שחצצו בין הדורות , נטייה ל'פלפול' ו'חידוד , ' ועוד . בדברינו להלן נתמקד רק באחד הנימוקים שהציע של"ש כהסבר לשגגות התלמוד , הנוגע לנוסח המשנה . כדי לעמוד על תפיסתו בהקשרה הרחב , נסקור בקצרה את תולדות העיסוק בתחום רגיש זה . הטיפול בנוסח דברי התנאים...  To the book