ה. פרשת ה"עיבור"

במהלך חייו קיבץ אבץ עשרוה סוגיות מהתלמוד המדגימות לטענתו את דרכם העקלקלה של האמוראים בפירוש מקורות תנאיים . למרבה הפלא , בין שלל הסוגיות שפרש בפני קוראיו לא זכתה טענתו על יחסי המשנה והתוספתא להדגמה . גם הסוגיה שלפנינו , הנוגעת למשנה במסכת ברכות , איננה משקפת את גישת התלמוד ליצירה התנאית כמפעל הרמוני , אלא נוגעת ל'שגגת תלמוד' שגרתית בפירוש משנה . כפי שניווכח , אב"ן לא היה הראשון שתהה על קנקנה של המשנה הנידונה . לאמיתו של דבר , פענוח סודה של משנה זו הדיר את מנוחתם של מלומדים בכל רחבי אירופה , שנשאו ונתנו בה ללא הרף . בפרק הרביעי של מסכת ברכות ( ד , ד , ( נזקקת המשנה לנוסח התפילה הנאמר על ידי אדם המצוי במקום סכנה ונבצר ממנו להתפלל במטבע השגרתי : רבי יהושע אומר : המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה , אומר : 'הושע השם את עמך את שארית ישראל , בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך , ברוך אתה ה' שומע תפלה . ' הביע בנימה סלחנית את הסתייגותו מפרשנות זו , ראו : בלוך , מבט , עמ' . 77 בלוך הרגיש כי בשל האופי האוראלי של מסירת התורה שבעל פה נשתבשו לעתים פירושה ופשרה . 83 על פרשייה זו , ראו : כץ , שנאת ישראל...  To the book