ניסיונו של שור להוריד את ערכו של התלמוד , תוך חשיפת חסרונותיו , עורר כצפוי זעם רב בחוגים שמרניים ברחבי גליציה . במיוחד הטרידה אותם יומרתו של שור לחשוף "שגגות" של האמוראים בפענוח כוונת התנאים . שור לא העלה הסבר שיטתי וממוקד ל"שגגות התלמוד , " והזכיר בלא לפרט את נטיית האמוראים לפלפולים חסרי שחר . יומרתו לבאר את המשנה במקום שכשלו בו קודמיו נתפרשה בהכרח כביטוי להערכה עצמית מופרזת של שור , ובחריגה צורמת מהמשבצת הראויה לו - נחות מחכמי הדורות שלפניו . על יומרה זו לא היו מוכנים רבים מבני דורו להבליג . בין הראשונים שניגשו למערכה היה בן עירו של שור , משה אריה ליב הרמלין , ( 1893-1826 ) שפרש מחוג המשכילים בשל מגמת ההקצנה שהשתלטה עליו . בספדל החולץ ( 1861 ) ניסה הרמלין לקעקע עד היסוד את דברי שור : מעתה הנני לגלות חרפת אולת יה"ש , המתעקש אשר הרהיב עוז בנפשו להראות שכלו העצום ותבונתו הזכה , והניף י"ד ( י"ד מאמרים ) על נהר התלמוד ... והתאמץ במאמרים אשר הביא לגלות קלון בעלי התלמוד על ידם ... וגם להראות כבוד תפארתו כי י"ד גדול לו בבאור המשנה והברייתות יותר מרבותינו מייסדי התלמוד . בין התבטאויותיו של שו...
To the book