ד. התלמוד - חיבור הלכתי או יצירה עיונית?

אם בחיבוריו הקודמים של יש"ר עלתה שאלת הפרשנות התלמודית למשנה רק בעקיפין , הרי שבשנת 1843 היא הוצבה במרכז מאמרו בכתב העת כדם המד . השקפתו כי יש להתבונן בתלמוד כיצירה עיונית בלבד , שנרמזה בעבר רק בשולי דבריו , זכתה הפעם לפיתוח והרחבה ניכרים . גם במאמרו זה חזר יש"ר ועמד על התפיסה המוטעית לפיה "זה החיבור מעותד רק להוציא ממנו פירוש אמיתי ופשוט לכל דברי התנאים , וכאילו 33 בנוסח סתום יותר העיר יש"ר על סטיית התלמוד מ'פשוטה של משנה' בהערה לספרו בחינת הדת , עמ' , 35-34 ושם : "כי לא שמרו בפירושה חק ומשפט המבארים המשתדלים רק להוציא לאור כונת החיבור ... ולא די זה אלא גם הוציאו הדברים מהליכתם הפשוטה , ואמרו פעמים רבות חיסורי מיחסרא והכי קתני , או תנא ושייר , או זולתם מן הדרכים שהם חוץ מן הפשט . " ... רק לזאת השקיפו האמוראים בפלפולם הגדול והשנון אשר השאירו . " שכן , הדגיש יש"ר : המתבונן במועצות ודעת על דרכי התלמוד בלא משוא פנים ובלא הטות אוזן אל דברי זולתו יכיר , כי הפרש רב יש בין מה שנשאו ונתנו בעלי התלמוד על גוף המשנה , ובין מה שיבוקש ממי שיקבל על עצמו החוב לפרש דברים על דעת אומרם ... כי חכמי התלמו...  To the book