ו. עד נאמן

גם אם נכונה היתה המסורת שיוחסה לגר"א , בדבר מציאותם של 'פשט' ו'דרש' במשנה , דומה שלא ניצבה מאחוריה תיאוריה מפותחת על דרכו של התלמוד בביאור המשנה . כל עניינה של מסורת זו היה להעניק לגיטימציה לפרשנות חלופית לזו שהציעו האמוראים , בלא לפגוע במעמדם . בהתאם , בדוגמא שלפנינו נוכל למצוא התנערות של הגר"א מדברי התלמוד בביאורו למשנה , אך לא תפיסה מפורטת לגבי הנסיבות שהיטו את התלמוד מדרך הישר . בפירושו מפגין הגר"א רגישות מיוחדת למבנה המשנה , לשונה וסגנונה , אך אין בו ניסיון מוצהר לערער על הפרשנות התלמודית , או הסתייגות מפסק ההלכה הנובע ממנה . לאחר שסיימה לדון בהלכות קריאה שמע בשלושת הפרקים הראשונים 52 שם , עמ' . 10 וראו גם וייס , זכרונותי , עמ' , 109 ועמי : 125 "הנה זה הגאון מווילנא נחשב בעיני לאבי בקרת התלמוד ; " הנ"ל , אין המשנה יוצאת מידי פשוטה , עמ' ; 123 הנ"ל , לשון המשנה , עמ' , 8 בהקדמה . כפי שיתבאר להלן , וייס לא הסתפק בשינון מסורת זו , ואף חתר ליישמה בפועל , בזהותו את אופני השימוש במידות שהתורה נדרשת בהם גם בפרשנות התלמודית למשנה . 53 וראו גם.- גינזבורג , תלמידים , עמ' , 138-137 ושם : . l...  To the book