פרק רביעי סגנון, נרטיבים ופרקטיקות המופע

ב . סגנון פמיניזם וסגנון בתיאטרון הניסיונות הראשונים להשתמש באלמנטים תיאטרוניים במסגרת המאבק הפמיניסטי נעשו בשנות השבעים של המאה העשרים , במסגרת הפגנות והופעות רחוב באנגליה ובארצות הברית . נשים הפכו את עצמן ואת גופן , בתוספת שימוש בחפצים , ל"מופע , " כדי למחות כנגד הפיכתן לאובייקט במערכות חברתיות ותרבותיות של ייצוג . שימוש זה בטכניקות שנקראו agit-prop סימן לראשונה את אופייה של הביקורת כנגד הייצוג המגדרי המקובל , שבה הגוף הינו אלמנט מרכזי . בשנות השמונים יהפוך המרכיב הגופני לדומיננטי בתיאוריה וכפרקטיקה של התיאטרון הפמיניסטי . בהמשך , מאחר ובמסגרות התיאטרון הקיימות לא התאפשר לנשים לחקור בצורה מעמיקה סוגיות משמעותיות וייחודיות להן , החלו קבוצות נשים לקום וליצור "חלל תיאטרוני משלהן . " בדרך זו הן זכו ליתר שליטה בארגון , בתוכן ובסגנון של עבודתן התיאטרונית . רוב הקבוצות נוהלו בדרך דמוקרטית ובלתי היררכית , בהתאם למודל הארגוני שהתבסס בתנועה לשחרור האשה . הרצון ליצור "תרבות נגד" ( counter-culture ) שתאפשר ייצוג של הנשים כסובייקט עצמאי , ותציב בקדמת הבמה סוגיות והתנסות של נשים מנקודת מבטן שלהן ,...  To the book