|
|
בפרק הראשון תיארתי כיצד הדמיון המרוחק של מעצבים והדיוטות מביא לפנייה לא מציאותית אל המקום כאל סמל או מכאניזם , ומוביל ליצירתם של מקומות מסרסים המצמצמים את שפעת חיינו . מה שנדרש הוא תהליך של ריפוי ושינוי , וכל תהליך מסוג זה ראשיתו במודעות . התהליך [ אני-מקום ] שאתאר בפרק זה , מטרתו להעלות את המודעות שלנו למפגש [ אני-אתה ] עם המקום ולאופיו של המקום הנכון לנו כיחיד או כקבוצה , ובהמשך להציע עיצוב מקום שיעצים את שפעת החיים שלנו . תהליך [ אני-מקום ] מבהיר את היחסים המרכזיים של יחיד עם מקום )( עולם , ואת תפקיד המרחב , הגבולות והחפצים ביצירת יחסים אלה . התהליך נועד להפנות את תודעתך אל המפגש המציאותי שלך עם המקום )( עולם כאן ועכשיו . היחסים שמעמידים לרשותך המרחב , גבולות המקום והחפצים שבו עשויים להיות נכונים בשבילך ולאפשר לך לחיות חיים מלאים , אך עלולים גם להיות לא נכונים בשבילך — לצמצם ולסרס את חייך . נכונות היחסים וחשיבות התנאים המרחביים ליצירת המכלול משתנים ממצב למצב , מאדם לאדם , מקבוצה לקבוצה ומתרבות לתרבות . השאלה היא באיזו מידה ניתן לממש במקום כלשהו את מרב החופש המצבי של יחיד , של זוג , ...
To the book |
|
|